אל היוגה, הגעתי לגמרי במקרה, בגיל 16. אחרי 15 שנות אימון, אני יודעת להעיד כי אומנם במקרה, אך לא בטעות. התרגול עצמו הפך לבית, מרחב שלם בו מתנהלים חיים. עד אותו רגע בו עליתי לראשונה על המזרון, חיי התנהלו מהצוואר מעלה, בהתכחשות מוחלטת למכשיר שסחב את אותו ראש כבד וטרוד. היוגה הציגה את עצמי בפני. לראשונה למדתי להכיר את איכות התנועה של גופי, את חוזקו וגמישותו ואת חוסר-יציבותו. האימון הכריח אותי להתבונן לעומק ביתרונות ובחסרונות. ובשלב מתקדם יותר, להפסיק לראות אותם ככאלו, אלא כחלק מתהליך. היוגה עזרה לי לבנות יציבות שתמיד חסרה לי, וכיצד לא להתפרק לחלוטין כאשר נחלשה לפרקים. ברגעים עוצמתיים במיוחד זכיתי לחוות כיצד חלק מהותי מבניית יציבות הוא לדעת כיצד ליפול בבטחה, כי תמיד יהיו נפילות. האימון, מהווה עבורי מקום בטוח של הרפיה, שקט והתבוננות, גם שהנפש סוערת. החזרה אל המזרון יום אחר יום (או פחות כאשר החיים אינם מאפשרים) היא כמיהה בלתי-פוסקת, לא אל שהיה או שיהיה, אלא אל אותה איכות שנוצרת מעצם התרגול עצמו.

לפני כמעט 10 שנים הגעתי בעקבות המלצה חמה של חברה לעבודה, לשיעור ניסיון במרכז נווה שאנן ליוגה. הייתי בזמנו אימא לשלושה ילדים צעירים, עובדת בעבודה דרשנית מאוד ולא היה לי זמן "לנשום". לא חשבתי שאצליח להתמיד לאורך זמן בשיעורי היוגה, אבל הסקרנות גרמה לי לנסות: קצת ספורט לא יזיק לאחר יום ארוך של עבודה מול המחשב…, חשבתי אז. באופן לא צפוי, שיעורי היוגה היו הרבה מעבר ל"שיעורי הספורט" להם ציפיתי. היה משהו בתרגול שנתן לי אנרגיות שלא הכרתי וגרם לי לרצות להמשיך ולהתמיד. שעה וחצי של תשומת לב- לעצמי, היוו אי של שלווה ושקט בים סוער, ואפשרו לי ללמוד "לנשום" מחדש. מהר מאוד אימון הערב השבועי הפך לזמן הכי "קדוש" ביומן שלי ולא הייתה שום סיבה בעולם שיכלה לגרום לי לבטל את ההשתתפות באימון.

עברו מאז אותה התנסות ראשונית כמעט 10 שנים, וההתרגשות שלפני כל שיעור יוגה רק הולכת וגדלה עם השנים. השנה החלטתי לתת לעצמי מתנה כפולה ואני מגיעה לאימונים של ליאורה פעמיים בשבוע. בימי חמישי, כשאני מגיעה לעבודה לאחר אימון הבוקר, עם חיוך רחב וזורח, חבריי לעבודה יודעים לזהות שהגעתי היישר משיעור היוגה. המקום שהיוגה תופסת בחיי הולך ומתעצם. המסע הצנוע שהתחיל בחיפוש אחר מעט שקט ושלווה הפך עם השנים למסע שהמשמעות שלו הרבה מעבר לזמן האימון על מזרון היוגה.

אני מרגישה שנפלה בחלקי זכות גדולה להיות תלמידה של ליאורה בסטודיו נווה שאנן ליוגה, ואני אסירת תודה על כך. תודה!

כמה מילים על יוגה. בצורה הכי פשוטה , אני יכולה לומר בוודאות – יוגה הצילה אותי בתקופות הכי מורכבות בחיים שלי.  הייתי  נכנסת לשיעור, יושבת  בשקט במדיטציה, או עושה את עצמי עם עיניים עצומות ובוכה. ואז, כעבור זמן מה, קולם של נוגה ולאחר מכן, ליאורה או יעל האהובות , היו יותר ויותר ברורות, ונכנסות לתודעה שלי, ולאט לאט  הגוף נכנס לקצב, וברגע מסוים , כבר הייתי חוזרת אל עצמי  לגמרי. זאת עבורי כוחה המדהים של יוגה בכלל ושל ויג"נאנה בפרט. הקשבה,  לקצב, תשומת לב לפרטים הקטנים, חזרה שוב ושוב לדקויות ואווירה של אמפתיה אוהבת ומקבלת כל רמת היכולת, מצב הנוכחי של הגוף ושל הנפש, תמיכה של קבוצה, שקט  של עבודה משותפת – איך אפשר לוותר  על הקסם הזה?

Yoga and meditation are the main practices in my very full life that have made the biggest impact on my sense of happiness and purpose. I was lucky enough to start in the 1960's when I was a teenager. I spent several years with an Indian guru and practiced in many different places. It has made me at home in my body, flexible, strong, able to run in races, to swim long distances, and to trek in the mountains, all with great pleasure. It has helped me enormously in my work as a psychologist by giving me the ability to see into people and accept them for wherever they are holding, and then to take the journey forward with them side by side. It has shown me how to accept and enjoy both the hard and the beautiful things that have been thrown at me over decades of amazing and sometimes painful experiences. It is now helping me to accept my aging body, which I am reluctantly coming to terms with, but which is inevitable. I’m just working on being in the moment with equanimity and full appreciation. Om shanti.