רשימה ראשונה על יוגה רגישה לטראומה:
מה הקשר בין יוגה לשיחה וכיצד זה קשור ליוגה רגישה לטראומה
יותר ויותר מכם שמעו ודאי על יוגה רגישה לטראומה או כפי שהיא ידועה בארה"ב כ-sensitive yoga.לפני 11 שנים כשהגענו למסקנה (ד"ר אפרת הברון ואנוכי) ואנוכי למסקנה שהטיפול בפגיעה מינית חייב לעבוד דרך המפגש עם הגוף, גילינו שלא המצאנו את הגלגל… גילינו שבארה"ב כמה שנים קודם לכן, החל להתבסס מודל היוגה הרגישה בשיתוף פעולה של מורה ליוגה- דויד אמרסון, יחדיו עם ואן דר קולק אחד המומחים המרכזיים היום לטיפול בפוסט טראומה. קראנו את החומרים הרבים שפורסמו (אז עדיין לא היו הכשרות) וגיבשנו את דרכנו ואת המודל שלנו לאור המחקרים הרבים שנעשו במכון זה והוכיחו את יעילותה של היוגה הרגישה לטראומה בטיפול בפוסט טראומה על רקע פגיעה מינית.
המודל האמריקאי שהתגבש במרכז ליוגה וטראומה היה מודל בו א.נשים שעברו טראומה וסובלים מפוסט טראומה מגיעים לשיעור יוגה רגישה לטראומה ואז, מיד אחרי או במרווח כזה או אחר, מעבדים את החוויה שלהם בתוך טיפול פסיכולוגי.
ליוגה הרגישה , כמה אבני דרך משמעותיות וברשימות הבאות אדון בהן, אולם ברשימה הזו, אני רוצה להתמקד דווקא, בחיבור בין היוגה לבין השיחה.
המודל שלנו, התגבש כמודל שונה מהמודל שתיארתי לעיל שהיה נהוג במרכז ליוגה וטראומה בראשותו של ואן דר קולק. המודל שלנו חיבר ויצר סינרגיה הדוקה בין היוגה לבין השיחה. קבוצות 'יוגה-שיחה' שונות וחדשניות בשני דברים: 1. בחיבור המיידי בין היוגה לבין השיחה. 2. בהיות השיחה, שיחה קבוצתית ולא פרטנית. אומנם, היום המודל הזה מתקיים גם בעבודה פרטנית, אולם ברגע זה אני רוצה לדבר על השיחה הקבוצתי דווקא. במאמר קצר זה אני רוצה להדגיש כמה מאפיינים חשובים ביוגה רגישה לטראומה במודל הישראלי שלה: 1.הזמנת הטראומה לחדר בתוך אימון היוגה , ובתוך השיח הקבוצתי.
מפגש עם הגוף לאור הטראומה:
בתוך שיעור היוגה שהינו יוגה רגישה לטראומה, ישנו מפגש מוצהר עם הגוף לאור חווית הטראומה המינית שעברה האישה. כלומר, יש כאן בחירה להתאמן מתוך הזמנת הטראומה (והאופן בו היא באה לידי ביטוי בחיים היום יומיים) להיות נוכחים. זו חוויה שיכולה להיות מאוד שונה מהליכה לשיעור יוגה 'רגיל', גם אם עברתי פגיעה מינית. האימון, גם כאן בשונה מהמודל האמריקאי, מתמקד באזור מסוים או בנושא גופני. מאוד לא מופשט, מאוד לא פסיכולוגי. וההזמנה היא להיפגש עם המקום הזה לאור הטראומה ומחיריה.
צמידות השיחה לאימון:
השיחה, המתקיימת מיד לאחר אימון היוגה, ללא הפסקה והסחות דעת, מאפשרת למשתתפות להישאר קרובות אל הגוף. כל מי שמרחב הגוף הינו מרחב מורכב עבורה, יודעת כיצד רגע של תובנה יכול לחמוק בקלות רבה עד למועד הפגישה עם הפסיכולוגית איתה רצינו לחלוק את החוויה/תובנה וכעת היא חמקה לתהום השכחה.
האפשרות לדבר את הגוף בסמוך להיותו, מאפשרת דיבור אותנטי נוכח וזוכר.
השיחה הקבוצתית מאפשרת שפע של קולות ובכך לעיתים עוזרת לתת מילים ושם לתחושות שלא היו ברורות לנו, שלא ידענו לנסח אותן בדיוק. או מקום לתחושות מורכבות הכוללות גם וגם וגם. אחד המאפיינים של פגיעה מינית בגיל צעיר מאוד הינו בלבול וקושי של הילד.ה להגיד מה הם מרגישים. הקושי הזה, קיים לעיתים גם שנים רבות אחר כך. העושר שהשיחה מאפשרת, נותן צורה ומילים לתחושות קיימות ומסייע להרגיש פחות לבד, פחות מוזר ויותר מובנת.
משמעויות נוספות לשיחה במרחב הקבוצתי:
המרחב הקבוצתי, חיוני ומרגש כשלעצמו. אחד העובדות המצערות והקשות ביחס לפגיעה מינית וגילוי עריות הינו שהטאבו לכאורה על המעשה אינו על הפגיעה בפועל, על המעשה הנורא והאיום, אלא על הדיבור עליו. במילים אחרות, הפגיעה מתרחשת, וממש לא מעט, אבל אסור אסור לדבר עליה. הדיבור על הפגיעה, גם בעידן שלנו, אינו מובן מאליו. הוא מסמן , מייצר אות קיין, מעורר שיפוט ולרוב מצופה שיתרחש בדלת אמתים ויטריד פחות את הסביבה.
היכולת לדבר בתוך קבוצה הינה תיקון של המרחב הזה. מותר ולגיטימי לדבר במרחב החברתי. הדיבור הזה מובן, ונענה באמפתיה. כל מי שמכירה את קשר השתיקה העמוק, ואת הזהות החצויה של נפגעת המתפקדת באזורים רבים של חייה ללא שהסובבים אותה יודעים משהו על הפגיעה ומחיריה, יודעת כמה מדהימה החוויה לדבר את הפגיעה, את החיים לאור הפגיעה ואת המחירים שלה באזורים שונים, ולהיות אישה שלמה. למה אני מכוונת במטבע הלשון אישה שלמה? הכוונה היא לאישה שגם נפגעה כואבת ופצועה באזורים מסוימים ובו בעת מדהימה, חזקה מוצלחת באזורים אחרים. אדם שלם, שנראה על החוזות והחולשות.
'יוגה-שיחה', הנה הפיתוח הישראלי שלנו (ד"ר הברון וד"ר יצחק-עידן) ליוגה רגישה לטראומה המחברת את מרחב האימון הרגיש לטראומה, לחקירת המפגש עם הטראומה כמסע פנימי של המתאמנת, המוזמנת לפגוש אזור ומקום בגוף לאור הטראומה וכהמשך הזמנה לעבד את המפגש בתוך שיחה קבוצתית.
האם הסינרגיה הזו יכולה להתרחש רק בקבוצות 'יוגה-'שיחה'? החיבור בין האימון לבין המפגש עם הגוף ומה שעולה מתוך מפגש זה יכול בהחלט להתרחש גם בעבודה פרטנית עם מורה ליוגה שעברה את ההכשרה של 'יוגה-שיחה' . יתרה מכך, המפגש הזה יכול להתרחש גם בהפניית מבט של אישה הבוחרת להתאמן מתוך נקודת מבט זו. שמעזה להתאמן ולהרגיש מה קורה, מה עולה, מה הגוף זוכר.
ולסיום, בביקורו האחרון של פרופ' ואן דר קולק, זכינו להיפגש אתובפגישה אישית אחרי אחת ההרצאות שנתן. סיפרנו לו על מודל שלנו והוא אתגר אותנו ושאל- למה בעצם שיחה? מדוע לא רק לעשות יוגה? אולי, אמר, אנחנו שמים יותר מידי דגש על המרחב הטיפולי המדבר ויש לתת יותר מקום לגוף.
נותרנו עם המחשבה הזו אחרי הפגישה ועלו בנו הרהורים רבים. אחרי זמן של הרהור בנושא, יש בי שתי תובנות מרכזיות ביחס למינון ולקשר בין היוגה לשיחה. הראשונה הנה שראוי שמי שקובעת מהו הנתיב הנכון לה היא האישה שמעוניינת בתחילת המפגש עם הגוף. יתכן שהשער הוא 'יוגה-שיחה', יתכן שהשער הוא אימון בשיעור רגיל, יתכן שהשער יהיה יוגה רגישה לטראומה עם מורה שעברה את ההכשרה. ויתכנו מעברים בין הפורמטים השונים, בהתאם לזמן ולצורך המשתנה.
לדעתי, מכיוון שאחד המחירים המשמעותיים של פגיעה מינית הוא מופעים שונים של נתקים. נתק מהגוף. נתק בין אזורים שונים בגוף. נתק בין הגוף למרחב התודעתי ועוד. לאור זאת, דווקא האימון גם על החיבור בין המרחב התודעתי לבין המרחב הגופני, הוא כל כך כל כל חשוב ומדויק.
מזמינה אתכם.ן להיכנס לדף בגוף אני מבריאה ולעקוב אחר תכנים מקצועיים הקשורים לאימון ביוגה רגישה לטראומה, בקבוצות שנפתחות, בהמלצה לעבודה פרטנית עם מורה שהוכשרה והכשרות למורות ליוגה ולמטפלות .
ד"ר יעל יצחק-עידן